רה-סינכרוניזציה לטיפול באי ספיקת לב

אי ספיקת לב

אי ספיקת לב היא מחלה נפוצה במבוגרים. במחלה זו פוחתת יכולתו של הלב לשאוב דם מאיברי הגוף, ולהזרימו מחדש בעורקים. יכולתו של הלב נפגעת מסיבות שונות ומגוונות, הנפוצה שבהן היא מחלת לב איסכמית – התקפי לב המובילים למותם של תאים בשריר הלב מחוסר אספקת דם וחמצן.

נהוג למדוד את יכולתו המכנית של הלב בעזרת מדד ה – Ejection Fraction – EF. מדד זה מייצג את אחוז הדם הנמצא בלב המשולח לאבי העורקים בכל פעימה. EF נמוך מ – 35% נפוץ בקרב חולים עם אי ספיקת לב.

הפרעות הולכה חשמלית באי ספיקת לב

לעיתים קרובות סובלים חולים עם אי ספיקת לב גם מהפרעה חשמלית בלב. מערכת ההולכה החשמלית אחראית על העברת אות חשמלי בתאי הלב, הגורם להם להתכווץ באופן מסונכרן. הפרעה בפעילות החשמלית יכולה לגרום לעיכוב בהעברת האות בשריר.

ניתן למדוד את פעילותו החשמלית של הלב באמצעות תרשים אק"ג, הרושם את מעבר האות במדורי הלב השונים. גל ה – QRS מייצג את מעבר האות החשמלי בחדרים, האחראיים על עיקר הפעילות המכנית בלב. הרחבה של גל QRS מציינת העברת אות חשמלי איטית יותר, ופגיעה בסנכרון המקורי.

טיפול ברה-סינכרוניזציה

טיפול חשוב שהוכח כיעיל בחולים עם אי ספיקת לב הוא טיפול ברה-סינכרוניזציה. טיפול זה מתבסס על העיקרון של שיפור הפעילות החשמלית בלב כדרך לשפר את יכולתו המכנית להזרים דם לאיברי הגוף.

מכיוון שהולכת החשמל בלב אינה מתואמת, הרי שחדרי הלב הימני והשמאלי אינם פועלים בשיתוף פעולה מלא, אלא בעיכוב קל. עיכוב זה יכול להפחית מיכולת הזרקת הדם של הלב – שכל שבריר ממנה חיוני לחולים עם אי ספיקה.

לכן, חולים שאצלם ניתן לראות גל QRS רחב בתרשים האק"ג מופנים להשתלת קוצב לב דו חדרי, המעביר פולס חשמלי לחדרים באופן מסונכרן. הסנכרון החשמלי מביא לסנכרון מכני, ומשפר את תפוקת הלב. טיפול זה הוכח כמפחית תמותה ומשפר איכות חיים בחולים עם גל QRS רחב, שאורכו מעל 130 מילישניות.

למי מתאים טיפול רה-סינכרוניזציה?

מאמר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי המוביל The New England Journal of Medicine ניסה לענות על שאלת ההתאמה של טיפול ברה-סינכרוניזציה גם לחולים עם אי ספיקת לב, שלא ניתן לראות הפרעות ברורות במערכת ההולכה החשמלית בליבם. אצל חולים רבים עם אי ספיקת לב תרשים האק"ג מראה גל QRS שאינו מורחב. האם חולים אלו יוכלו גם הם להרוויח מטיפול ברה-סינכרוניזציה?

המחקר שפורסם בחן כ – 800 חולים, שסבלו כולם מאי ספיקת לב בדרגה חמורה, עם פגיעה בתפוקת הלב, וגל QRS שאינו מורחב. לכל החולים הושתלו אלקטרודות מתאימות, אך רק אצל מחצית מהחולים, באופן אקראי, הופעלו האלקטרודות להשגת רה – סינכרוניזציה. אחר החולים נערך מעקב ממוצע של שנה וחצי. החוקרים בדקו מתי אושפזו החולים בגין אי ספיקת לב לראשונה, ושיעורי תמותה בקרב המשתתפים במחקר.

המחקר שפורסם לא הגיע לסיומו. בניתוח של הנתונים בעיצומו של המחקר נמצא שהחולים שהופעלה בליבם רה-סינכרוניזציה לא סבלו משכיחות נמוכה יותר של אשפוזים, ושיעור האשפוזים בבתי חולים היה דומה בשתי הקבוצות. יתרה מכך, שיעור התמותה היה גבוה יותר בחולים שקיבלו טיפול ברה – סינכרוניזציה, עם הבדל בעל משמעות סטטיסטית.

החוקרים מסיקים, שטיפול ברה – סינכרוניזציה לא מתאים לכל החולים עם אי ספיקת לב. ככל הנראה, החולים עם אי ספיקה אינם קבוצה הומוגנית אחת, אלא קבוצה הטרוגנית, הסובלת מליקויים שונים בלב.

בקרב חולים עם הפרעות במערכת ההולכה החשמלית יש מקום לניסיון תיקון של הפרעה זו, וטיפול ברה – סינכרוניזציה. התערבות זו הוכחה כיעילה במחקרים קודמים. לעומת זאת, בחולים עם אי ספיקת לב ללא הפרעה חשמלית, התערבות בצורה של רה- סינכרוניזציה יכולה להרע עם המטופל.

הקריטריון החשוב לקביעת אינדיקציה לטיפול נותר רוחב הגל QRS בבדיקת אק"ג. מחקר זה מחזק את הצורך בהבנת המנגנונים המביאים לכשל הלב בקרב חולי אי ספיקה, ואת הדרכים שבהם ניתן לעזור לחולים אלו.

אולי יעניין אותך גם:

אי ספיקת לב וקורונה: מחקר בדק כיצד משפיעה הקורונה על הסובלים מאי ספיקת לב