יתר לחץ דם מכונה לעיתים "הרוצח השקט". יתר לחץ דם לא מלווה, בדרך כלל, בסימפטומים כלשהם. חולים הסובלים מלחץ דם גבוה לא מרגישים את לחץ הדם המוגבר, ואינם יודעים על קיומה של בעיה, ללא בדיקות של לחץ דם תקופתיות.
למרות חוסר הסימפטומים, לחץ דם הוא גורם סיכון בעל משמעות ראשונה במעלה למספר מחלות חשובות ונפוצות מאוד – ובראשן מחלות לב, מחלות כלי דם ושבץ מוחי ואי ספיקת כליות כרונית. לכן, יש חשיבות רבה לטיפול ולמעקב נכונים אחרי לחץ הדם של החולים.
בעקבות שינויים מתמידים בידע הרפואי הקיים, ומחקרים חדשים המתפרסמים חדשות לבקרים, מפרסמים האיגודים המקצועיים הרפואיים "קווים מנחים" (Guidelines) המרכזים את המידע הידוע באותה עת בנוגע לטיפול ומעקב אחרי מחלות מסוימות.
קווים מנחים כאלו מופקים גם בישראל, ולאחרונה פרסמה החברה ליתר לחץ דם בישראל, בשיתוף עם מספר איגודים רפואיים נוספים, קווים מנחים עדכניים לטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים. מה כוללים קווים מנחים אלו? מה החידושים העיקריים שפורסמו?
הערכה ובירור של לחץ דם
הקווים המנחים מגדירים באופן ברור ספים לקביעת אבחנה של יתר לחץ דם. ערכי הסף משתנים על פי צורת המקום ומדידה. במדידה בייתית, מדידה ממוצעת (של מדידות מרובות לאורך זמן) של לחץ דם סיסטולי מעל 135 מ"מ כספית, ודיאסטולי מעל 85 מ"מ כספית אבחנתית ליתר לחץ דם.
במדידות במרפאה, מגדירים דרגות חומרה שונות. לחץ דם גבולי מוגדר כלחץ דם בין 120 ל -140 מ"מ כספית (סיסטולי), דרגה קלה מוגדרת כלחץ דם בין 140 ל- 160 מ"מ כספית, לחץ דם עד ל – 180 מוגדר כלחץ דם בינוני, ולחץ דם גבוה מ – 180 מ"מ כספית הוא לחץ דם חמור.
קיימם גם ערכי סף למדידת לחץ דם מתמשכת באמצעות מכשיר הולטר, המבדילים בין לחץ הדם בשינה ולחץ הדם בעירות. ההנחיות כוללות גם הוראות מפורשות ומדויקות בנוגע לטכניקת המדידה הנכונה, תדירות הבדיקות הנדרשת ושיטות שונות למדידה.
בהערכה בסיסית של לחץ הדם הרופא צריך לבחון מספר רב של גורמים: משך לחץ הדם ואופיו, טיפול קודם שניתן ליתר לחץ דם, תרופות נוספות שעלולות להביא ללחץ דם גבוה כתופעת לוואי, היסטוריה משפחתית של לחץ דם גבוה ומחלות קרובות, סימנים של חלץ דם משני, הנגרם מגורם רפואי ידוע, וגורמי סיכון נוספים למחלת לב וכלי דם (עישון, סוכרת, משקל גבוה, הפרעות במאזן השומנים, ועוד).
בנוסף, יש להעריך פגיעה של לחץ הדם באיברי מטרה (עיניים, כליות, לב, מוח), פרופיל תזונתי של החולה, ומצבו הפסיכו-סוציאלי. הערכה מקיפה כוללת כמובן גם בדיקה גופנית מדוקדקת ובדיקות מעבדה נלוות, עם בדיקת אק"ג.
עקרונות הטיפול ביתר לחץ דם
הטיפול בלחץ דם גבוה , בשלב הראשון, כולל שינוי של אורחות החיים ואימוץ הרגלים בריאים. ביתר לחץ דם עם ערכים הנמוכים מ – 160 מ"מ כספית (לחץ דם סיסטולי) מותר לנסות בטיפול כזה, ולדחות למשך מספר חודשים התחלה של טיפול תרופתי.
במידה ויש צורך בטיפול תרופתי, מומלץ להתחיל בטיפול עם תרופה בודדת, ורק במידת הצורך להוסיף תרופה נוספת לחולים. למרות שמרבית החולים יזדקקו לטיפול משולב, אין צורך להתחיל טיפול כזה בשלב מוקדם.
הקווים המנחים כוללים הוראות מפרוטות בדבר בחירת תרופה מתאימה ליתר לחץ דם. קיימות היום תרופות רבות, וקיים קושי רב לבחור את הטיפול הנכון. למשל, הקווים המנחים ממליצים על טיפול ראשוני בתרופה מקבוצת מעכבי ACE או בתרופה ממשפחת ה- ARB לחולים צעירים מתחת לגיל 55.
במידת הצורך יש להוסיף לחולים אלו תרופה ממשפחת חסומי הסידן, או תרופה משתנת (בעיקר: תיאזידים). לעומת זאת, מעל גיל 55 מומלצת גישה הפוכה בסדר התרופות, וגם מומלץ להימנע במידת האפשר ממתן תרופות מקבוצת חוסמי הבטא לטיפול ביתר לחץ דם.
ההנחיות גם מתייחסות לשיטות מניעה עדכניות של תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. למשל, ירידה ברמת האשלגן הנפוצה בנטילת תיאזידים (משתנים) יכולה להעלם על ידי שילוב של תרופה נוספת המעלה את האשלגן בדם (למשל מעכבי ACE) או הוספה של התרופה אלדוספירון.
מלבד מתן טיפול תרופתי מתאים, חשוב להדריך את המטופל אודות מחלתו, גורמי הסיכון שלה, הדרכים להתמודד איתה, וחשיבות שמירה על אורח חיים בריא. אורח חיים בריא כולל הפסקת עישון (למעשנים), פעילות גופנית סדירה, הפחתה במשקל (לבעלי עודף משקל, בייחדו בצעירים), תזונה בריאה, הפחתת כמות המלח (נתרן) בדיאטה והפחתה בצריכת האלכוהול.
