חסימה בעורקי הלב הכליליים היא מצב חירום רפואי, הגורם לאיסכמיה (הפסקה באספקת הדם ללב) ולאוטם בשריר הלב. הטיפול המקובל במחלת לב איסכמית ובהתקף לב הוא צנתור – תהליך בו מוכנס קטטר אל עורקי הלב ובאמצעותו פותחים את החסימה שגרמה למחלה ומחדשים את הזרמת הדם לרקמות.
השימוש בסטנט במהלך צנתורים גרם לכך שמצבם של מטופלים רבים השתפר פלאים וכיום זהו טיפול מקובל למחלות לב כליליות. קיימים סוגים שונים של סטנטים (חלקם מצופים תרופות וחלק אחר אינו מצופה) המותקנים לפי הצורך.
מתי משתמשים בסטנט?
שימוש בסטנט לפתיחת כלי דם מומלץ כמעט בכל מקרה של מחלה כלילית או חסימת כלי דם. טרשת העורקים שמצטברת בהדרגה על דפנות העורקים הכליליים גורמת להיצרות כלי הדם ופוגעת באספקת הדם התקינה דרכם.
למי מתאים סטנט?
צנתור ושימוש בסטנט לא מתאים לכולם, ובמקרים קשים מעדיפים לפעמים לבחור דווקא בניתוח מעקפים. במצבים בהם החסימה נמצאת בעורק הכלילי השמאלי הראשי, או במקרים של היחלשות שריר הלב בוחרים דווקא בביצוע ניתוח מעקפים.
תהליך התקנת הסטנט
אצל רוב האנשים העוברים צנתור מותקן כאמור סטנט על מנת לשפר את הפרוגנוזה ולשמור על זרימת הדם בכלי החסום. הסטנט מותקן לאחר איתור כלי הדם החסום והרחבתו על ידי בלון, ובאמצעותו תומכים בדפנות כלי הדם ומונעים את היצרות כלי הדם לאחר סיום הפרוצדורה. לאחר התקנת הסטנט בודקים את מצב כלי הדם על ידי הזרקת חומר ניגוד באמצעותו רואים האם זרימת הדם תקינה.
סוגי סטנטים
באופן כללי קיימים שני סוגים של סטנטים – סטנט רגיל וסטנט המצופה בתרופה.
- סטנט רגיל – סטנט הבנוי מתכת חשופה אשר מהווה את הדורות הראשונים של הסטנטים. למרות שהצליח לשמור על העורק פתוח בצורה יפה, בכ-25% מהמקרים נגרם תהליך של רה-סטנוזיס (היצרות חוזרת לאחר הצנתור) תוך 6 חודשים. ובכך, התוצאות לא היו טובות כל כך והפרוגנוזה של המטופלים היתה נמוכה.
- סטנט מצופה תרופה – לאור הבעייתיות עם הסטנט הרגיל התחילו לעבוד על מחקרים לפיתוח סטנט המצופה תרופה שמונעת את היצרות העורקים. מדובר בציפוי של תרופה המונעת את גדילת העורקים ובכך מפחיתה את הסיכוי לרה-סטנוזיס ל-10% בלבד. שימוש בסטנטים מסוג זה מומלץ במיוחד לחולים הנמצאים בסיכון מוגבר לרה-סטנוזיס כמו חולי סכרת. הסיכון הגדול בסטנטים האלה הוא התפתחות של קרישי דם בתוך הסטנט, ולכן על המטופלים בסטנטים המצופים תרופה להשתמש בתרופות נוגדות קרישה למניעת קרישי הדם.
