עילפון הוא מצב זמני שבו זרימת הדם למוח נפגעת, וכתוצאה מכך מאבד האדם את ההכרה, ולעיתים קרובות גם את מתח השרירים בגוף.
סיבות נפוצות להתעלפות
אפשר לומר, ששלוש קבוצות עיקריות של מחלות או הפרעות מביאות להתעלפות. קבוצת הסיבות הראשונות קשורה לפגיעה עצבית ראשונית – מקור הבעיה הראשוני הוא במוח ובמערכת העצבים. דוגמא להפרעה כזו היא התעלפות ואזו-וגלית: גירוי יתר של עצב הואגוס, המעצבב איברים רבים בגוף, מביא להאטה פתאומית בקצב הלב ועילפון.
התעלפות כזו בדרך כלל איננה מסוכנת, ולא קשורה למחלות לב או הפרעות בקצב הלב. קבוצת סיבות נוספות קשורה לירידה פתאומית בלחץ הדם (אורתוסטטיזם), בדרך כלל בעקבות קימה מהירה. ירידה מהירה בלחץ הדם מפריעה לזרימת הדם למוח. קבוצת הסיבות השלישית קשורה להפרעות לבביות – ובכלל זה הפרעות קצב.
התעלפויות בגלל הפרעות בקצב הלב
הפרעות בקצב הלב הן סיבה חשובה להתעלפות. מנגנון ההסדרה של פעילות שריר הלב הוא חשמלי: אות המיוצר בעלייה הימנית של הלב (SA node) מתפשט לעליות ולחדרים ומביא להתכווצות מתואמת, מסודרת, ומתזומנת. הפרעה בקב הלב תפריע ליכולתו של הלב להזרים דם ביעילות לכל איברי הגוף, ובכלל זה המוח.
הפרעה בהזרמת הדם למוח מביאה להתעלפות ואובדן הכרה. גם פגיעות שונות במבנה הלב יכולות להוביל להתעלפות, משום שהן חושפות את החולה לפיתוח הפרעות חשמליות במערכת ההולכה הלבבית.
הפרעות קצב שונות המביאות להתעלפות
באופן כללי, ניתן לחלק את הפרעות הקצב לשניים: הפרעות קצב איטיות (ברדיאריתמיות), שבהן הלב לא מתכווץ פעמים רבות מספיק כדי להזרים דם למוח, והפרעות קצב מהירות (טכיאריתמיות), שבהן הלב מתכווץ במהירות גבוהה מהרגיל, אך באופן בלתי יעיל.
הפרעות קצב יכולות להיגרם כתוצאה מהפרעה בפעילות הקוצב הראשי של הלב, האחראי על ייצור פולסים חשמליים במרווחי זמן מתאימים. פגיעה בקוצב הראשי יכולה להיבא להפסקת הפעילות שלו (ואז נמצא קצב לב נמוך), או לפעילות בקצב מהיר מהדרוש. לעיתים הפרעת הקצב נובעת מפגיעה במהלך האות החשמלי בין העליות לחדרים, בנקודה שמכונה AV node. עילפון כתוצאה מקצב לב נמוך נקרא התקף "סטוקס – אדמס" (Stokes Adams attack).
פגיעה בהתכווצות מתואמת של החדרים מובילה להפרעת קצב המכונה "טכיקרדיה חדרית". הפרעת קצב זו יכולה להיות מסוכנת כאשר היא נמשכת זמן ארוך, ובדרך כלל מובילה לעילפון. לעיתים טכיקרדיה חדרית מופיעה לאחר התקפי לב עם נזק למערכת ההולכה החשמלית.
עילפון יכול להיגרם גם בגין הפרעות קצב הנגמרות ממחלה תורשתית או מולדת. הולכת הזרם החמשלי בלב נעשית באמצעות תעלות יונים על פני ממברנות תאי השריר. פגיעה בתעלות היונים ("צ'נלופתיות") תוביל להפרעות קצב. חלק מהפרעות הקצב הללו ניתן לגלות בבדיקת אק"ג פשוטה (למשל: Long QT). מחלות אחרות כוללות מעקפים חשמליים בלתי תקינים בלב (תסמונת וולף פרקינסון וויט) ועוד.
אבחון הפרעות בקצב הלב
הבדיקה הראשונה והפשוטה ביותר לבדיקת קצב הלב היא בדיקה גופנית על ידי רופא או איש צוות רפואי. במישוש הדופק ניתן להבחין האם הדופק פועם באופן סדיר. בדיקה חשמלית בסיסית של הלב היא בדיקת אק"ג, שבה מסומן האות החשמלי העובר בלב מכיוונים שונים, ויוצר סדרה של תרישמים המאפשרים הבנה טובה של הפעילות החשמלית בלב, וזיהוי הפרעות קצב.
החיסרון הגדול של בדיקות אלו הוא שהן נערכות לזמן קצר בלבד, מספר שניות, ולא מאפשרות זיהוי ואבחנה של הפרעות קצב המופיעים בהתקפים, לאו דווקא בעת הבדיקה הרפואית. בדיקה אפשרית למעקב היא בדיקת "הולטר אק"ג", שבה מחברים את הנבדק למכשיר אק"ג הצמוד אליו למשך כ – 24 שעות. בדיקה זו יכולה לגלות גם הפרעות קצב שאינן קבועות ומגיעות לעיתים מזומנות.
טיפול בהפרעות קצב
הטיפול בהפרעת הקצב תלוי בהפרעה המסויימת שזוהתה, והסיבות להופעת ההפרעה בקצב הלב. טיפולים אפשריים כוללים השתלת קוצב לב (המבטיח פעילות חשמלית סדירה ללא הפסקות), ולעיתים צריבה (אבלציה) של מסלולים חשמליים בלב הגורמים להפרעת קצב. ניתן להיעזר גם במגוון של תרופות אנטי-אריתמיות, שלהן פעולה כנגד הפרעות קצב. במצבי חירום ובסיטואציות מיוחדות מתן שוק חשמלי יכול להוות את הטיפול המתאים והנכון ביותר.
