מחלות לב הן מהמחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי. 
חולים רבים סובלים ממחלות לב שונות. מחלת לב הנפוצה ביותר היא מחלת לב איסכמית. במחלת לב איסכמית פלאק טרשתי חוסם את כלי הדם הכליליים, באופן חלקי או מלא.
כלי הדם הכליליים מספקים דם ללב, ובחסימה שלהם נותרים אזורים בשריר לא אספקת חמצן – נוצרת איסכמיה לבבית. מחלת לב איסכמית היא מחלה המלוה חולים רבים שעומדים לעבור ניתוח.
מחלות לבביות אחרות שיכולות להשפיע על מהלך הניתוח וההרדמה הן מחלות של מסתמי הלב (אי ספיקה מיטרלית, היצרות אאורטלית), מחלות של שריר הלב (קרדיומיופתיות), הפרעות קצב שונות ואי ספיקת לב.
מחלות לב והרדמה
האם אדם שחולה במחלת לב איסכמית או סובל מאי ספיקת לב יכול לעבור ניתוח? ניתוחים שונים נפוצים במיוחד (ניתוח לתיקון בקע, ניתוחי קטרקט, ניתוחים לתיקון שבר בצוואר הירך וכדומה), ולפעמים דחייתם או ביטולם יכולים להפריע באופן משמעותי לאורח חייו, ואף לסכן את חייו של המטופל.
בדרך כלל, הבעיות המרכזיות הקשורות לסיכון בניתוח בחולי לב כרוכות באירועי איסכמיה חריפים מסביב לניתוח (התקפי לב), או תגובה לא טובה לחומרי הרדמה ולנוזלים במהלך הניתוח, כתלות בסוג מחלת הלב. בחולה עם מחלת לב איסכמית, למשל, לחץ הדם יכול לרדת משמעותית עם תרופות ההרדמה. בחולה עם אי ספיקת לב, כמות הנוזלים בכלי הדם ובחללי הגוף גבוהה, ומתן נוסף של נוזלים בניתוח יכול להעמיס על ליבו של החולה העמסה קריטית ומסוכנת.
כיצד קובעים האם ניתן לעבור ניתוח?
כיצד יכול המרדים להעריך האם חולה לב יכול לעבור ניתוח, ומה רמת הסיכון לחולה מסויים? כדי להעריך את החולה בטרם הניתוח, יש לשקול שלושה מרכיבים עיקריים:
- הסימפטומים מהם סובל החולה – כדאי לבחון האם מדובר בסימפטומים קשים וחמורים: תעוקת חזה (כאבים בחזה בעקבות מחסור באספקת דם ללב), קושי בפעילות יום יומית ומאמץ קל, קשיי נשימה ועוד.
- מצבו התפקודי של החולה
- גודל הניתוח המתוכנן האם מדובר בניתוח לפרוסקופי פשוט, או ניתוח ארוך ומסובך הדורש שעות רבות ומאמץ ניכר מצד המנתחים והמנותח כאחד
צירוף של שלושת הגורמים הללו מספק הערכה של הסיכון בחולה הלב. כדי להעריך את מחלת הלב הבסיסית יש צורך באמצעי עזר בטרם הניתוח. בחולים בדרגת סיכון נמוכה, שלהם רק גורמי סיכון למחלת לב (למשל: עישון, השמנת יתר, רמות כולסטרול גבוהות בדם) ללא סימפטומים, הבדיקה הנדרשת היא בדיקת אק"ג בלבד.
כאשר החולה סובל ממחלה איסכמית פעילה והסיכון לאירועי לב סביב הניתוח גבוה, מבצעים צינתור לפני הניתוח כדי להעריך את מצב העורקים הכליליים של המנותח, דרגת החסימה והצורך בפעולה התערבותית עוד לפני הניתוח. במצבי בינייים ניתן להיעזר בשלל בדיקות שירמזו על מצבו של החולה באופן פולשני פחות: בדיקות מאמץ ואקו לב הן הבדיקות השגרתיות המראות על מצב שריר הלב ואספקת הדם אליו.
בכל מצב שהוא, כמעט לא קיימות היום הוראות נגד (קונטרא-אינדיקציות) לביצוע ניתוח בהרדמה כללית גם בקרב חולי לב קשים. לאחר הערכה והכנה מתאימה לניתוח ניתן להרדים כמעט כל חולה, גם במצבים של מחלה איסכמית פעילה. הניטור של חולים אלו במהלך הניתוח ולאחריו מורכב יותר, וכולל גם בדיקות דם לטרופנין וחיבור למוניטור של אק"ג במספר חיבורים גבוה, המאפשר מעקב אופטימלי אחרי ליבו של המנותח.
חלופות לניתוח ולהרדמה
כדאי לזכור, שבמקרים שבהם מחלת הלב קשה מדי ואיננה מאפשרת לעבור ניתוח בהרדמה מלאה מחשש לחיי החולה, קיימות חלופות שונות, המאפשרות טיפול חלופי טוב. ניתוח של תיקון המסתם של אבי העורקים (Aortic valve), למשל, נעשה עד לא מכבר בניתוח לב פתוח.
חולים קשישים רבים שלא יכלו לעבור ניתוח זה לא קיבלו טיפול רפואי מספק. לאחרונה פותחה פרוצדורה חדשה שמאפשרת תיקון של מסתם אבי העורקים בצינתור, ללא ניתוח לב פתוח. בנוסף, אפשר לבצע ניתוחים רבים בהרדמה מקומית או אזורית בלבד, ללא צורך בהרדמה כללית.
הרדמות כאלו יעילות במידה כמעט זהה להרדמה כללית מבחינת האלחוש המקומי ומניעת הכאבים, ויש להם גם יתרונות בהקשר של תופעות לוואי שלאחר הניתוח (פחות בחילות והקאות, הנגרמות מחומרי ההרדמה הכללית). בכל מקרה מורכב, שבו חולה עם מחלת לב משמעותית צריך לעבור ניתוח, כדאי להתייעץ עם מרדים בכיר כדי לשקול את החלופות השונות ולמזער את הסיכון לחולה.
אולי יעניין אותך גם:
