התקף לב שקט הינו התקף לב אשר דומה במהותו לכל התקף לב אחר, מלבד אי קיומם של תסמינים מקדימים ומחשידים.
פעמים רבות, האדם אינו מודע כי עבר אירוע לבבי, ואף מופתע מכך כאשר עובדה זו נגלית בפניו, בדיעבד. למעשה המנגנון העומד מאחורי התקף לב שקט הוא מנגנון זהה לזה העומד מאחורי התקף לב סוער יותר, ביחס לסתימת כלי הדם באופן הדרגתי וטרשת עורקים. התוצאה הסופית אף היא אותה תוצאה: נזק לשריר הלב.
התקף לב שקט אינו נדיר, וההערכה היא כי רבע מהתקפי הלב המתרחשים הינם שקטים וללא תסמינים מקדימים. הסיכון לתמותה לאחר שנתיים מיום מועד ההתקף, בסוג התקפי לב זה הינו מוגבר (פי 17 מאשר בהתקפי לב בעלי תסמינים הנקראים "סוערים"), ויש המקשרים אותו גם למחלות אחרות כמו דמנציה.
הדרך היחידה להימנע מהתקף לב שקט, היא להימנע מאותם גורמי סיכון אשר גורמים להתרחשותו. מעבר לכך, כאשר האדם נמצא בקבוצת סיכון ידועה, או כאשר ידועה היסטוריה משפחתית, עליו להיבדק באופן סדיר ולבצע את הבדיקות הנדרשות ממנו, באופן עקבי ומפוקח.
תסמינים להתקף לב שקט
התקף הלב השקט מאופיין בחוסר תסמינים כמו הזעת יתר, דפיקות לב מואצות, לחץ בחזה, כאבים בזרוע ובלסת ועוד. למרות זאת, ישנם מקרים המדווחים כי התקף הלב היה מלווה בתסמינים אולם בדרגת חומרה מינימאלית, אשר היו קלים מאד להדחקה, או שהם יוחסו לבעיות אחרות.
העובדה הידועה היא כי אנשים החולים במחלות כרוניות כמו סוכרת מועדים יותר לסוג התקף זה, כמו גם אנשים מבוגרים, מטופלים אשר עברו התקף לב אחד או אנשים אשר נוטלים תרופות כרוניות.
מהם הגורמים להתקף לב שקט?
הגורמים להתקף לב שקט הינם אותם גורמי סיכון המאיימים על האוכלוסייה כולה כמו השמנת יתר, עודף כולסטרול, מיעוט פעילות גופנית, יתר לחץ דם ועוד. גם תנאי חיים מלחיצים ועמוסים בזיהום אוויר, עישון, אלכוהול לא מוסיפים לבריאותו של האדם.
ההתקף השקט נגרם מחוסר באספקת הדם ללב, עקב חסימה באחד מכלי הדם המספקים את הלב (עורקים כליליים). החסימה עצמה נגרמת מרובד טרשתי אשר הולך ונצבר בדפנות הכלים הקטנים, עד לכדי חסימה מלאה.
תהליך זה אורך שנים רבות, ואף הוא לא תמיד מראה תסמינים מוקדמים. חוסר התסמינים נובע, במקרים רבים, מבעיה עצבית אשר אינה מצליחה להעביר את מקור הכאב.
אבחון וטיפול של התקף לב שקט
את אבחון האירוע הלבבי אי אפשר לעשות במועד ההתקף, אלא רק לאחריו. לפעמים, כאשר מגיע המטופל לבדיקה שגרתית, בדיקת האק"ג, ובדיקת אנזימים העולים במקרה זה (כמו טרופונין ו-CPK), יאשרו את החשד.
את הנזקים שהתקף לב זה השאיר על שריר הלב, אפשר לאבחן באמצעות MRI. האבחון המעוכב הוא הסיבה לסיכון הרב הקיים בהתקף לב מסוג זה, מכיוון שהוא לא מאפשר את הטיפול המידי אשר יוכל לסייע בהמסת קריש הדם ופתיחת החסימה הכלית.
לכן, הטיפול בהתקף הלב השקט אינו ניתן, לרוע המזל באופן מידי, כפי שהוא נעשה בהתקף לב בעל תסמינים. הסיבה היא חוסר מודעותו של החולה למצבו. חוסר טיפול עלול לסכן את החולה באופן משמעותי, עד כדי מוות.
הטיפול המניעתי הינו היעיל ביותר, והוא נעשה בדרך כלל באמצעות צנתור, כאשר מגלים חסימה בכלי הדם. טיפול זה עשוי להציל את חייו של האדם הידוע כבעל גורמי סיכון רבים. בכדי להגיע לצנתור, על האדם, כאמור, לעבור בדיקות תקופתיות אשר יוכלו לחשוד בכל מקרה של החמרה במצבו, באמצעות בדיקות מאמץ פיסי ובאמצעות בדיקות האק"ג ובדיקות ההדמיה האחרות.
אולי יעניין אותך גם:
